בדיקת קורונה בתל אביב אחרי עודף פקקים מהרגע שיצאתי את עיירתי הציורית חדרה. ואז גם גיליתי ששכחתי את הג'קט. הטיסה התעכבה והתור בשדה התעופה היה בלתי נסבל. הטיסה עצמה התארכה כאילו נוספו לה שעות, והגענו למינכן רק בכדי לגלות שהיא גשומה וקרה עוד יותר מאשר אצלנו, וזה בדיוק כאשר בישראל הוכרז על שבוע קור וגשמים.
מינכן היא רק תחנת ביניים, היעד הוא טוסקנה שבאיטליה והמטרה היא גרסת הקופה לאניאק, רכב הפנאי החשמלי של סקודה. טוסקנה, איזה יופי, מזג האוויר מעונן חלקית, מצב הרוח שלי משופר ובכלל, איטליה זה מקום יפה לשהות בו.
מעט לפני שנגעו גלגלי המטוס בשדה התעופה, הוצאתי את הטלפון הנייד שלי וצילמתי את המאורע, כשכנף המטוס ברקע ובכלל, אני ילד יצירתי שקיבל את מקומו בוועדת הקישוט ביסודי די בצדק. המטרה הייתה לשלוח לאופק, אחיין שלי, את הסרטון, כי אני משתדל לשתף אותו בקצת ממה שאני חווה. מפה לשם, כשבע-שמונה שניות לאחר מגע גלגלי המטוס ברצפה, אני מבין דרך צג הטלפון שיש ברקע יורופייטרים טייפון (Eurofighter Typhoon), בדת"קים.
צילום: אוהד אלגוב
רגע-רגע-רגע, מה?!
כן, בדיוק! נחתנו בבסיס צבאי, דת"קים פתוחים, ולא מעט יורופייטרים עם החזית מולנו אומרים שלום. ואז אחד התרברב בצללית הצד היפה שלו עת ניצב במקביל למסלול הנחיתה. קיבינימט, זו התפנית לה חיכיתי. החולשה הכי גדולה שלי זו מטוסי קרב, וכאן יש בשפע, כך שגם לו היו משיקים שם לאדה סמארה חדשה, זו כנראה הייתה אחלה של השקה. ככה זה, אי אפשר ליפול כשמתחילים השקה עם יורופייטרים ברקע.
בכל מקרה, שער נפתח, חיילים מאבטחים אותו ומוציאים אותנו אחר כבוד מאותו הבסיס, קולונלים מעוטרים מצלמים אותנו נוחתים מהמטוס שחנה צמוד לחתן האירוע — סקודה אניאק קופה — ואותי רק מעניין מטוס שעמד בצד, מוזנח משהו, זכר לימים עברו. המטוס הוא F104 והוא נקרא בפי כל "מייצר האלמנות" בשל חיבתו להגיע לקרקע מוקדם מהצפוי, ולא ממש בשליטה. נכון, כינוי זה ניתן גם ל־911 טורבו הראשונה, אבל עם כל הכבוד לחיפושית על הסטרואידים, כאן מדובר על 'טיל עם אדם בפנים' וזה לא ציטוט שלי, ככה כונה ושווק המטוס על־ידי לוקהיד מרטין, היצרן. בכל מקרה, בכל הנוגע ל'ייצור אלמנות' - חיל האוויר הגרמני, לדוגמה, איבד יותר ממאה מטוסים ומעט מעל מאה טייסים תוך כעשור.
צילום: נועם עופרן
אני מדדה למבנה הקטן שמזכיר קצת את המבנה שהיה בשדה דב נ"ע. ואז בין ביס אחד לאחר מסלט הפירות, שאלתי את אחד הקולונלים אם יש לו קאטר להשאיל, כי אני רוצה להיכנס לבסיס ואין לי איך לעבור את הגדר. הוא התעלם באלגנטיות, יצא החוצה ודפק עוד צילום לסקודה הנאה. ככה זה, כל אחד מתלהב ממה שאין לו.
עלילות אימפרזה טורבו בעיר הגדולה
מעל 15,000 קילומטרים עברנו יחד, אני והסובארו האדומה שלי. פקקים, שיוט מהיר, מעט מסלול ולא מעט מחלפים. היו רגעים שביקשתי מכונית אוטומטית, היו רגעים שחייכתי בסיפוק ונהניתי מכל רגע. ואז, לפני כשבועיים, גיליתי שלולית קטנה של שמן תחת המנוע. טלפון לחיים, חבר קרוב וגם הבעלים הקודם של האימפרזה המוגדשת, בשביל לקבל מידע אודות חלפים וכאלה, והוא כבר מציע שאעשה טיפול טיימינג על הדרך, כי חלפו כבר מספר שנים מאז שהוא החליף. ואני הרי לא התכוננתי להוצאה שכזאת.
מפה לשם, הנזילה נפתרה על־ידי החלפת אטמי מכסי שסתומים, רצועת הטיימינג הוחלפה בחדשה ועשינו טיפול עשרת אלפים לאחר כחצי שנה. ככה זה, בשביל לשמור ולהמשיך ליהנות, צריך גם לטפל. תחזוקת שבר זה משהו שלא עושים עם מכוניות ספורטיביות מזדקנות. ואני נהנה להזדקן עם הסובארו שלי, מקווה שזה הדדי.
צילום: אוהד אלגוב
